"אום סוביאן"

ברוכים הבאים לתערוכת

"לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ."

(תהילים, צ'א, י)

התערוכה "אום סוביאן" (מתימנית: אם השֵדות) של האומנים אורית אקטע (ציור),

אופיר אקטע (צורפות) ורז אקטע (צורפות), עוסקת בעולמם המאגי-מסורתי של יהודי תימן והשפעתו על אורחות חייהם התרבותיים, המסורתיים והטקסיים.

עולם המאגיה הינו חלק בלתי נפרד מתפיסות/אמונות תרבותיות גלובליות החוצות מעמדות, גילאים והשכלה. האמונה בשדים, קמעות ולחשים הייתה קיימת מאז ומעולם בחברה היהודית והלא יהודית כאחד. מציאותה של המחשבה המאגית לאורך ההיסטוריה מקנה לה מעמד של חשיבות ומקום רב עניין בתולדות התרבות, בחקר היסטוריה והאמונה העממית, וכן במערכות פרשנות ובהבנת התודעה האנושית, המגדירה את עצמה מחדש ביחס לכוחות גלויים ונסתרים.

במקרים רבים יש לאמונות הללו השפעה חיובית על חיינו. ניתן לומר כי תהליך השכנוע העצמי בחשיבותן של האמונות (אוטוסוגסטיה) מסייע לנו להרגיש טוב יותר גם אם בפועל הן לא סייעו.

בארון הספרים היהודי מוזכרים השדים בהקשר של עבודה זרה "יזבחו לשדים לא אלוה" (דברים,לב, יז). בתלמוד הבבלי ניכרת חשיבות רבה לקיומם של שדים והם מכונים 'מלאכי חבלה', 'מזיקין' ו'רוחות רעות'. בגניזת קהיר ניתן למצא את אגדת שלמה ואשמדאי המכונה מלך השדים. על פי הרמב"ן השדים נקראו בשם זה על שום משכנם במקומות שדודים וחרבים. בקרב קהילות יהודיות רבות במזרח ובמערב היו האמונות המאגיות חלק בלתי נפרד מאורחות חייהן ותרבותן, אמונות שעברו מדור לדור ונשמרות עד ימינו.

הקהילה היהודית התימנית עתיקת היומין שאבה את אמונותיה בהגנות ושמירה מהמקורות המקראיים, מחוכמה רבת שנים ולעיתים גם מהשפעות סביבתיות. לחיזוק הכוחות המיטיבים ולהגנה משפחתית ואישית בבית ומחוצה לו מפני שדים, קללות ועין הרע, השתמשו התימנים בתפילות מיוחדות, בקמעות, בצמחי ריחן תימני ופיגם מצוי, בתכשיטים סימבוליים ובקישוטי גוף. בתערוכת "אום סוביאן" יוצרים האומנים בני הדור השני והשלישי ליוצאי תימן מנחת כבוד והערכה למורשת אבותיהם, מתוך הקשבה פנימית לחוכמת הלב של דורות רבים ומתוך הבנה והכרה כי אמנם המציאות החברתית-אומנותית עוברת שינויים בעידן המודרני, אך שורשיה של מורשת האבות נטועים חזק והשפעותיה ניכרות עד עצם היום הזה.

תחוו את התערוכה

A Tale of AdenMargalit Oved

00:00 / 03:17

שרשרת פיליגרן בעבודת יד, בובה עם רקמות מסורתיות. 2024

ענק "לָבֵּה"

רז אקטע 2024

לבה (מערבית: השקע שמתחת לגרוגרת בצוואר) היא נקודה חשובה בגוף וקשה להגנה. יש האומרים שהשם לבה נובע משמות אחרים שמשמעותם הוא לבוש של שריון.

ענק 'לבה' הוא תכשיט נשי שהוענק לכלה על ידי אביה או חתנה לקראת טקס יום הנישואין ונענד על צווארה ביום הנישואין ובאירועים חגיגיים בחייה. תכשיט הלבה בתימן הוא מהמרשימים במורכבותו, יש בו מיזוג הרמוני ואסתטי בין חלקיו המרובים. הענק נחשב לפאר היצירה של הצורפים היהודיים בצנעא והוא ייחודי לנשות צנעא היהודיות.

הלבה מעוצבת במספר רב של שרשראות ועיגולים שיוצרים בסיס יציב וחזק, ומהם נמשך חלק שנדמה לעמודים ארוכים ונקרא עׅיָאל (מתימנית: ילדים). בקצוות העמודים יש עלי כותרת (בּוּרְג') אשר מעדנות את התכשיט ומגינות בצלילן מפני מזיקים.

"הוואן ומדאג"

אורית אקטע, 2024

עיתורי פנים וגוף

עיסת 'חׅנָא סוּמנָה' מורכבת מצמח הכופר, פיגמנט שחור (שאדֶר), דונג ומי ורדים, ושימשה לקישוט האישה התימניה. שפת הקישוט נועדה להבחין במעמדה המשתנה של אישה במחזור חייה.

השארעה (מקשטת) מעטרת בדגמי נקודות וקווים המדמים שבלונה של אלמנטים חוזרים בחלקי הגוף החשופים כדוגמת פנים, כפות ידיים וכפות רגליים. עיטורי הפנים הנפוצים היו שלוש נקודות על המצח, אשר הדגישו את תווי הפנים אך עם זאת גם הסוו אותם, ובכך הפכו לאמצעי הגנה ושמירה מעין הרע.

בטקסי נישואין כפות הידיים והרגליים החשופות נצבעו בחנא בגוון אדום עמוק הנחשב לאמצעי מאגי-רפואי, וקושטו במוטיבי הרקמה התימנית. על כפות הידיים נוסף גם ציור של שיבולת אשר עוטפת אותן ומסמלת איחולי פריון.

פיגם מצוי

בערבית נקרא "פׅי ג'אן" (יש בו שד), ויהודי תימן מכנים אותו "שאדאב" (שד-בו). השימוש בו נעשה למטרות טיפוח ושמירת הגוף וכסגולות להגנה מפני עין הרע ורוחות רעות. גבעולי פיגם להרחקת שדים ומזיקים נתלו על בגדי הכלה ביום חתונתה ובעריסת התינוק. גם בטקסי ההבדלה במוצאי השבת היה נהוג להריח מעלי הפיגם ובכך להבטיח את השבת הרוחניות וההגנה לימות השבוע.

שמן על פשתן, 150x150, 2024

'Ma'anqa Lulu'

The ma'anqa lulu pendant is commonly worn by Jewish women and girls from the city of Sana'a and its surroundings. The girls traditionally wore this pendant regularly in their daily lives and as part of their bridal jewelry collection.

For new mothers, it was customary to wear the ma'anqa lulu for forty days from the time of childbirth, based on the belief that the jewelry serves as a charm to strengthen the spiritual and physical protective systems of both the mother and the child.

The triangular shape holds significant power for protection and repulsion against harmful forces that are not always identifiable.

The wedding was considered a precarious transitional phase in the social perception, during which the bride and groom were regarded as marginal figures without status. Consequently, the men also wore an amulet in the shape of a triangle (Korata), which they would fill with leaves and amulets for protection.

The twists (ties) of the lulu beads that dangle from the jewelry are intended to attract attention away from the wearer, distracting onlookers, and thus keeping her safe from harm and the evil eye.

Crafted by Ofir Akta, 2024

בית קמיע

רז אקטע, 2024

בתימן שימשו הקמעות כאמצעי שמירה וכן הגנה מפני עין הרע. ענידת בית הקמע הייתה משותפת לכלל הגילאים, מגדרים ודתות.

פסוקים ומילים קדושות משמעותיות נכתבו על נייר או עור והונחו בתוך בית הקמע אשר נועד להגן על הקמח מפני טומאה או לכלוך. צורות בית הקמע היו מגוונות והאמונה הרווחת היתה כי גם לצורתן החיצונית נודע כוח מאגי רב. בתי הקמע הגליליים ("חארז") הם הנפוצים והמזוהים ביותר עם התכשיט התימני.

בית קמיע פיליגרן בעבודת יד עם חבל, 2024

"ריחן אסוד"

אורית אקטע, 2024

בזיליקום (ריחן אסוד)

ריחן תימני נפוץ מאוד בקרב יהודי תימן המשתמשים בו לבשמים ונוי באירועי נישואין, בטקס ברית מילה, בתפילות בבית הכנסת, בצומות ובבתי אבלים. ריחו המיוחד של הריחן מסייע לרומם את הרוח ובשמו מעורר תחושת קדושה. לעיתים קרובות משמש גם להגנה מפני נזיקין ועין הרע.

שרוך עם מפתח

בקרב יהודי תימן נהגה האישה לענוד שרוך עליו קשור מפתח. בענידת השרוך קרוב לליבה היא מצהירה על המקום הייחודי השייך לה והסובב את חייה.

למנהג זה היו סיבות שונות; ענידת המפתח סימלה כי באישה ניתן אמון רב מצד בעלה האחראי לכלכל אותה ולהעניק לה קורת גג. אמונה נוספת קושרת את ענידת המפתח לגירוש שדים ותפילה שלא יבואו על סף דלתן. אמונה אחרת גורסת כי בענידת המפתח מרמזת האישה על פרטיותה ושמירת כבודה, כי רק היא רשאית לפתוח את חדרה בפנים הבית.

שמן על פשתן, 80x100 cm, 2024

'רימונים'

רז אקטע, 2024

זוג הטבעות המוצגות מסמלות את הרימונים שתלויים על כיסוי ספר התורה. הצורפים בתימן הקפידו על רמת דיוק גבוהה בעיצוב הרימונים מאחר שאלה מזוהים באופן מוחלט עם היהדות. בטבעות אלו בחרתי לשלב סגנונות שונים של עבודת הצורפים התימנים: פיליגרן, גרנולציה ועבודה עם פח, בניגוד לנוהג בתימן בה כל צורף התמקצע בסגנון אחיד

טבעת מזמיר

טבעת המזמיר (קונוס) בנויה בצורה של חלק מתכשיט הנקרא מזמיר או תטריף. היא שזורה בעיקר בקצוות של שרשראות, ומרקמה קוצני במטרה להגן על הצוואר ועל לב התכשיט. היא מעוטרת בחוט זיגזג מלופף (מעסוג) במטרה ליצור המשכיות ללא סוף.